מה היא מצאה בו, למה בכלל התחתנה איתו? אנו שואלים את עצמנו הרבה פעמים, כשבתהבוננות על בני הזוג איננו מצליחים לראות איזו התאמה. השוני נראה לנו עצום, שפה משותפת בין השניים לא נראית כלל, העולמות מהם הגיעו נראים רחוקים כרחוק מזרח ממערב.
למרות כל ההבדלים, בשנים הראשונות של הנישואין הקשר אכן איתן הרבה פעמים. הוא מבוסס אז על ההתאהבות שהביאה את בני הזוג למסד את הקשר, המחזיקה אותו. אלא שאותה התאהבות, הדבק בין השניים, הולכת ומתפוגגת כעבור 3 או 4 שנים, כידוע, וכפי שמעידים על כך כל המדענים, הרואים בהורמון האוקסיטוצין כאחראי לאותו "דבק" בין בני הזוג ב-3 שנים הראשונות.
אם בשנים אלו ההתאהבות כיסתה על ההבדלים, הרי שבסיומן אלה צצים ותופחים והאיום על שלמות הקשר צץ ועולה. אז מתחילה התקופה שבה שני בני הזוג נדרשים לעבוד על הקשר ביניהם, על יצירת שדה משותף להם. היווצרות שדה כזה תלויה ברצון וביכולת של כל אחד מבני הזוג להתעלות מצרכיו ורצונותיו האישיים, מעל האגו שלו, לטובת הקשר הזוגי.
בפועל, על כל אחד מבני הזוג מרחיב בעצם את יכולת ההכלה והקבלה שלו, תוך כדי פיתוח יכולת הוויתור, כך שצרכי בן הזוג ורצונותיו יקבלו את ההכרה והמקום שלהם. פיתוח יכולת הוויתור מתרחשת כשכל אחד מבני הזוג מצליח להתעלות מהדחיה והשינאה שהוא חש כלפי רצונות השונים מאלה של עצמו, תוך כדי עבודה עצמית פנימית על הקושי שלו.
כשכל אחד מבני הזוג חש שצרכיו ורצונותיו השונים מאלה של בן זוגו, מכובדים ומקובלים על ידי הצד שני, הרגשת המיזוג בין השניים קורית, האהבה מתפתחת, והיא הולכת ומתעצמת ככל שההבדלים שהחיים מזמנים לבני הזוג עוד ועוד אתגרים להתעלות ולחיבור.
מכאן, שאותה עבודה פנימית היוצרת את האהבה בין בני הזוג, מפתחת בכל אחד מהם את שריר ההכלה והקבלה, אותו שריר שככל שהוא מפותח הוא מאפשר לאדם לחיות בעולם המשתנה והרב גווני בהסתגלות ובנוחות גדולים הרבה יותר. להרחבה בקרו באתר https://aspbasilicata.net/
