כמו כל דבר בחיינו, הכול מגיע בהפכים. חיינו בנויים מדבר והיפוכו, רק כך אנו מבחינים במשהו. אין לנו היכולת לראות או להבחין בדבר אם אין לנו כנגדו את ההופכי לו. יותר מזה, אנו גם כל הזמן משווים בין הדברים וכך אנו מקטלגים את הכול לפי טוב לי או רע לי. אין לנו יכולת ליהנות ממשהו באופן אובייקטיבי, זה תמיד יהיה ביחס למשהו אחר. העובדה הזו מסבכת לנו את החיים כי או שטוב לנו או שרע לנו, אין מצב אמצע. גם אם נגיד ככה ככה זה כבר טוב כי זה לא רע. אנו רוצים להרגיש שלמות, הרמוניה אבל אנחנו תוהים איך משיגים זאת או מה בני ברוך מלמדים אותנו בהקשר זה. השלם תמיד יהיה השלמה של שני הפכים שמשלימים זה את זה, אבל בגלל הנטייה שלנו לבחור בטוב ונוח לנו אנו מפספסים את העיקר.
לרוב אנחנו נברח מהרע לטוב וכך לא באמת חווים את חווית השלם. אין באמת טוב או רע, הכול זה מצבים שמקדמים אותנו שנלמד מה הדבר הנכון לנו. מכל החוויות הלא טובות שלנו אם אנו עושים עבודה נכונה, נוכל להעשיר את חיינו ונעצב את פנימיותנו באמת. המצבים שכאילו קורים לנו באופן אקראי הם מאוד מכוונים ואם מנצלים את ההזדמנות של כל מצב ומצב אנו יכולים ללמוד הרבה ולהתפתח במקום לרוץ ממצב למצב בבריחה מרע לטוב.
התרגלנו לחשוב רק במושגים של 'אני' כל הזמן וזה גם מה שמוביל אותנו לחשוב על המצב בצורה חלקית. אנחנו כולנו חלק ממערכת אחת שעובדת בהרמוניה עם כל חלקיה ורק אנו בני האדם הוצאנו את עצמנו מהמערכת הזו וכאילו שאנו חיים רק עם עצמנו. אם נתחיל לחשוב 'אנחנו' במקום רק 'אני' אז נוכל להתחיל לחשוב גם ששני הפכים יכולים להשתלב זה בזה לשלם אחד. הרגשת השלם היא שונה לחלוטין מהרגשת האינדיבידואל, העולם פתאום מתרחב ולראשונה אנו כמו מוציאים את הראש החוצה והעיניים מתבוננות על העולם בחוץ במקום על עולמנו הפרטי שלנו. אם נתבונן למשל על אחרים כחלקים שלנו, שהם כמו משלימים אותנו נוכל להתחיל לחיות בשלום כולנו יחד. ההבדלים בינו לא ייעלמו וכל אחד יכול לשמור על עצמו כפי שהוא ובלי לנסות לשנות כל הזמן את האחר שיתאים אלינו, החיים שלנו יהיו שלמים ונוכל להרגיש באמת את החיים במלואם.
