שעה 09:45, חוזרת מהשכן, הבאתי לו סוכריות שקניתי לו אתמול בסופר פארם. אומנם שלח לי בוואטצאפ תמונה של קופסאה עגולה – ריקולה, אחרי שבפעם האחרונה הבאתי לו בשקית, כי לא היתה שם העגולה. "תגיד קודם כל תודה לפני שאתה עושה פרצוף" אמרה לו הבת הקטנה שבאה לביקור מתל-אביב. הפעם הכנתי אותו מראש, כתבתי לו שינשום עמוק כי שוב מביאה לו בשקית. כשבאתי סיפר לי שוב בטרגיות את הסיפור הקבוע – "לגנרטור אין מספיק חשמל" (אצלנו בכפר חשמל סולארי וגנרטור לגיבוי). נותן לי מספרים ואני אומרת "ממהרת", מספרת לו שוב איך הביקורת בסדנת הכתיבה היוצרת עשתה לי מצב רוח (רע) וכן, כן, אני יודעת ש "איט איז ג'אסט מיי איגו", מיהרתי להכריז, וביקורת זה מצוין, בונה!
בזמנו, כשעסקנו במדיצטיה וניסינו לתפוס את האגו בזנב, היינו תופסים אותו ככה "גו תו יור רום אנד מדיטייט". היום תופסת אותו באסכולה קבלית, עניין של מודעות, תפיסת המציאות, סליחה.
סה"כ מבין אותי, לא מעניין, אבל את זרם התודעה שלי מכיר על בוריו ויכול לעקוב אחריו גם באנגלית וגם בעברית "טוב, רק 40 שנה בארץ" ו"להזכירך", כמו שתמיד אומר לי "אנחנו כבר גרושים יותר מעשרים שנה", שזה מעניין את הסבתא שלי. אני עדיין יכולה להיכנס אליו בבוקר ולשפוך את מרתי ואז מתחילים את המשחק הקבוע של מי יותר מסכן, מי רואה את הבנות פחות ומי ימות קודם.
בפעם האחרונה לפני היום, כשבאתי שוב מבאוסה, יצאה שוב בתי האורחת ונבחה עלינו בעדינות ודרשה שנפסיק לאלתר את התחרות הזאת ושהגיע הזמן שנתחיל לראות את הטוב והיפה שנפל בחלקנו. בשבת הייתי שוב מצוברחת ושאלתי את עצמי בשביל מה אני טורחת בכל התורות האלו, Go to your room and meditate או "רצון לקבל על מנת לקבל במקום על מנת להשפיע"- רק כדי להיות כמו "אין עוד מלבדו טוב ומיטיב לנבראיו"???? "אך חוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר, חוץ מזה אין שום חדש". גם הדיכאון דומה – http://www.cphfoundation.org