וזה המעיין אין לו זמן, כי הזמן בעצמו הוא נברא על ידי החסדים של אמת. ויש הר ועל ההר עומדת אבן ומין האבן יוצא מעיין הנמצא בקצה השני של העולם, ומסתכל על ההר וההר משתוקק לבוא אל המעיין. כל דבר יש לו לב, ולמעיין יש לב אחד, שניתן לו במתנה ליום אחד בלבד, ולכן אין לו מספיק זמן להגיע אל ההר, כי כשמגיע היום להיות נגמר ונפסק ואז מסתלק לו הלב חס ושלום ויכול כל העולם להתבטל. ואזי, סמוך לגמר היום, מתוך השתוקקות ואהבה רבה, מתחילים המעיין וההר ליטול רשות זה מזה, ומתחילים לומר שירים וחידות נפלאים זה לזה, אך יש שינויים בין הימים לכל יום בשבוע שיר חדש.
מתוך שבעת הקבצנים לרבי נחמן מברסלב. אחד המקובלים הגדולים.
"לעולם ימכור אדם קורות ביתו"/ברוך שלום הלוי אשלג. מקובל עצום נוסף.
ובזה נבין את דברי חז"ל, מה שאמרו, "לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעליו לרגליו". "מנעליו" מלשון "נעילת דלת", שפרושו, "סגירה", שהאדם לאחר "שריגל", מלשון "רגלים", שימכור קורות ביתו, היינו, כל המקרים שעבר על ביתו בקשר לאדם וחברו, ההרגלים שהם המרגלים שיוצרים דיבה רעה, דיבת הארץ, במקום הרצון להיטיב, יסגור אותם ואת כל השאלות והתביעות שיש כלפיהם, ואז הכל יבוא על מקומו בשלום. לקריאה נוספת: http://bajieshuapiao.com
אצל מקובלי ברסלב, התשובה, התפיסה הקיומית היא "לנסוע בתקווה זה יותר חשוב מלהגיע".
שימור האהבה האלוהית, אל מסתתר, אך קיים ומתמשך, כשהמושג של חז"ל "יהיו ימיך כחדשים" מתקיים כמו חגיגה מתמדת, כשהציפייה ליום החדש היא התקווה שכל יום יוליד בי אהבה חדשה מרעננת. "לעולם ימכור אדם קורות ביתו" -האדם סוגר את דלת העבר מתוך תובנות שאפשרות כזאת קיימת, כי את כל פשעי העבר אפשר לכסות באהבה, ולהגיע ל"יהיו ימיך כחדשים" מתוך אותה אהבה שאומרת שהכל יבוא על מקומו בשלום.
רבי נחמן מברסלב והרב שלום הלוי אשלג, שתי גישות, שתיהן מדברות אהבה, שתי תפיסות של זמן ונצחיות, שתיהן מרגשות, ואת שתיהן אני מאמצת חזק אל לבי ולוקחת אותן איתי לאי הבודד.
